אני מניחה שהשאלה הראשונה תהיה – מה מקור השם?
לימה – בירת פרו, ניפו או ניפון, שמרמז על יפן.
לא הרבה יודעים על כך שהיתה הגירה של יפניים לבירת פרו, לימה. הקהילה היפנית שהשתקעה בלימה יצרה מטבח חדש שמבוסס על דגים ומאכלי ים שהיו מוכרים להם, עם טוויסט מסויים שמגיע מהשפעות המקום, מטבח הנייקי (Nikkei) זהו שמו של מטבח המשלב בין המטבח הפרואני ליפני.
המטבח של לימה ניפו מבוסס על אותם עקרונות קולינאריים של אותם מהגרים. שילוב של טעמים פרואניים וטכניקות בישול יפניות.
המקום מעוצב בסגנון שהזכיר לי מסעדות בניו יורק, אוירת חו"ל חמימה. הישיבה בפנים או בחוץ, סביב שולחנות, או סביב הבר.
אנחנו התחלנו את הערב עם לגימה של משקה אלכוהולי. לו, סאקי יפני, לי קוקטייל Indian Queen שחלק מהרכיבים שלו, היו לא מוכרים, אבל הקרנבריז הזכיר לי את הקוסמופוליטין שאני מאוד אוהבת ולכן, החלטתי לקחת סיכון ולהתנסות, מה שהיה ממש חכם! קיבלתי קוקטייל עדין, מפתיע בטעם, מעט מעושן, לא מאוד אלכוהולי ונהניתי ממנו לאורך כל הארוחה, בשילוב עם המנות.
למנה ראשונה בחרנו בהמלצת המקום בסביצ'ה מיקס דגים, טירדיטו סלמון וטטאקי טונה אדומה.
הסביצ'ה
מגיעה לשולחן מנה צבעונית שמורכבת ממיקס דגים, בשילוב מנגו, עגבניות שרי, בצל סגול ומנטה/נענע
כל דרך שבה אני אנסה לתאר את המנה הזו, תעשה עוול למנה ולא תצליח לתאר את התפוצצות הטעמים בפה שמרגישים כשאוכלים את המנה. אני יודעת שזה נשמע פלצני, בחיי שככה הרגשתי. בכל ביס, טעם אחר התפזר לי בפה.
מנה מרעננת, פיקנטית, שמשאירה טעם של עוד!
טירידיטו סלמון
שילוב עדין של סלמון במיסו מנגו ובצל ירוק. אוהבי הסלמון והמנגו, לא ישאירו פירור בצלחת.
טטאקי טונה אדומה
אני פחות אוהבת את דג הטונה, לעומת זה בעלי, שבדרך כלל לא מתלהב מדגים נאים, ממש אהב את המנה. אולי זה בגלל שלא טבלתי את הדג ברוטב הטעים שמגיע איתו.
למנה עיקרית בחרנו במנת דג ובמנת בשר
דג לברק שלם , עגבניות צלויות, חלפיניו ויוזו
בדיוק כמו שמבטיחים בתפריט, דג לברק שלם מטוגן, בטמפורה עדינה, מלא בעגבניות צלויות
חצי ליים סחוט מלמעלה והחגיגה מתחילה!
אם אתם חובבי דגים כמוני, מובטחת לכם צמרמורת…
אני לא זוכרת מתי אכלתי מנה שרציתי לאכול ממנה עוד ואמרתי עליה 'וואו', עזבו וואו, חצי אורגזמה, בחיי. אם לא הייתי במסעדה, הייתי מכרסמת את כל הדג כולל הכל ולא משאירה ממנו פירור. כל כך עסיסי מבפנים וקריספי מבחוץ. פשוט מנה מושלמת!
אחרי שטעמתי ברור לי איך הפכה למנת הדגל של המקום.
צלעות טלה במיסו חריף
שלוש צלעות טלה, עסיסיות, עשויות בדיוק במידה, מתקלפות מהעצם בקלות. עזבו את הסכינים והמזלגות, קחו אותן ביד ותהנו מכל נגיסה.
כל כך טעים שאפשר לאכול שתי מנות בכייף.
עוד יתרון של המנות במסעדה, למרות גודלן, שלא מתפוצצים. אפשר לאכול מנה ראשונה ועיקרית ונשאר מקום לקינוח. ואם אפשר, אז מיקס קינוחים, כך שאפשר יהיה לטעום מכולם.
לגבי הבחירה שלי, אני אחסוך במילים, קרם ברולה בטטה, מנדרינה ופטל! לא מתוק מדי, עשוי מדוייק ולוקח בהליכה כל מנה אחרת שטעמנו.
נשארתם עם טעם של עוד? לימה-ניפו רבי תנחום 6, יפו (בחלק הדרום מערבי של שוק הפשפשים)